השפתיים הן חלק ממערכת העיכול, ולהן מספר תפקידים: קליטת המזון, הגייה ודיבור.
השפתיים מורכבות מרירית חיצונית – הן השפתיים העליונות והתחתונות שצבען ורוד, ורירית פנימית – הנמצאת בפה.
כמו כל איבר בגופנו, גם השפתיים עלולות לסבול מבעיות רפואיות שונות, שיופיעו ברירית החיצונית, הפנימית, או גם וגם.
פצעים בשפתיים, הנקראים גם נגעים, יכולים להופיע ככיב – בעל מראה של פצע, או כנפיחות. במקרים אחרים פצע בשפתיים יביא לשינוי במרקם או בצבע הרירית.
אילו סוגי פצעים קיימים בשפתיים? מהם הגורמים לפצעים? מתי יש לפנות לרופא? כיצד מאבחנים את סוג הפצע ומהם הטיפולים הקיימים? במאמר זה תמצאו את כל המידע החשוב על פצעים בשפתיים.
טראומה
הפה והשפתיים הנם איברים המתאפיינים בפעילות רבה ומגוונת, ולכן פציעות מטראומות וחבלות כגון, נשיכות, פציעות מאכילת מזונות חדים, כוויות וכדומה, הינם הגורמים השכיחים ביותר לנגעים בשפתיים. מקרה פרטי נפוץ של טראומה בשפתיים הינו פצע מנשיכה לאחר ביצוע הרדמה מקומית ע"י רופא שיניים. ההרדמה המקומית לרוב משפיעה גם על השפתיים ומתמשכת מעט אחרי הטיפול, כך שלעיתים מטופלים נושכים עצמם בטעות, או כסוג של משחק עקב תחושת ההרדמה וגורמים לעצמם פצע נשיכה. חשוב אם כן לא "לבדוק" את תחושות השפתיים לאחר ההרדמה המקומית וכן ולהימנע מאכילה על מנת לא לנשוך את השפתיים.
לסיכום, פצעים עקב טראומה בשפתיים נפוצים מאוד וחולפים לבד לאחר מספר ימים. נגע שלא חלוף לאחר שבועיים יש לאבחן ע"י רופא מומחה לרפואת הפה.
פצעים ברירית החיצונית של השפתיים
הרפס סימפלקס
הרפס בשפתיים, או בשמו העממי 'פצע חום', הוא נגיף שרבים נדבקים בו, לרוב בתקופת הילדות, וגורם למחלת חום, הגדלת בלוטת לימפה צוואריות, הרגשת חולשה, פצעים ונגעים בשפתיים ובחלל הפה. לאחר שהמחלה הסוערת חולפת, הנגיף נותר 'רדום' בגופנו, בתוך תאי עצב, והוא עלול לשוב ולהתפרץ, בעקבות החלשות של מערכת החיסון. ישנן מגוון סיבות שעלולות להוביל להיחלשות מערכת החיסון, ביניהן מחלה ויראלית או חיידקית, לחץ נפש, תשישות פיזית או נפשית, שינויים קיצוניים בטמפרטורה החיצונית, ועוד.
כמה הנגיף נפוץ? מחקר השוואתי שפורסם בשנת 2020 מצא ש-66% מאוכלוסיית העולם בגילאי 0-49 נושאת את נגיף הרפס סימפלקס מסוג 1, ורבים מהם נושאים יותר מסוג אחד של הנגיף.
חשוב לציין לא כל נשא של הנגיף יחווה התפרצות שלו ככיב בשפתיים, ישנם נשאים של הנגיף שלא יסבלו מההרפס כלל.
הרפס בשפתיים נראה כשלפוחיות קטנות שהופכות לכיבים, כאשר לפעמים הם יתאחדו לכיב אחד גדול. במקרים מסוימים הכיבים יופיעו גם על גבי החניכיים.
הרפס בשפתיים חולף מאליו תוך מספר ימים, ולרוב אין צורך בטיפול.
נגעים טרום סרטניים
סולר כיליטיס הוא מצב בו חל שינוי בצבע ובמרקם השפתיים, אזור מסוים בשפתיים הופך ללבן, צהוב חום או אפור, ו/או העור מיטשטש בגבול השפה.
מאמר שפורסם בשנת 2022 מצא שגורמי הסיכון להופעת סולר כיליטיס הם חשיפה ממושכת לקרני UV, טיפולים מדכאי מערכת חיסון ועישון טבק. בנוסף, מבוגרים וגברים נמצאים בסיכון גבוה יותר להופעת סולר כיליטיס. במאמר מוזכר גם שהסיכויים של נגעים אלו להפוך לממאירים נעים בין 10% – 30%.
אבחון הבעיה יעשה בבדיקה קלינית אצל מומחה לרפואת הפה, ובמידה וקיים חשד ייתכן ויהיה צורך בביופסיה. השפה התחתונה חשופה יותר לנזקי השמש, ולכן הסיכון שלה לפתח סולר כיליטיס גבוה יותר מזה של השפה העליונה.
הטיפול בסולר כיליטיס נעשה באמצעות הסרת הנגע, בהליך כירורגי.
ניתן להפחית את הסיכון לסולר כיליטיס, באמצעות שימוש בקרם הגנה ייעודי לשפתיים.
נגע פטרייתי
אנגולר כיליטיס הוא נגע אדום וכואב בזויות השפתיים שנגרם כתוצאה מזיהום פטרייתי וחיידקי.
זיהום זה עלול להתרחש באנשים הסובלים מחוסרים תזונתיים משמעותיים, דיכוי מערכת החיסון, ובמיוחד בעקבות זליגה כרונית של רוק מזוויות הפה, אשר מהוה מצע לשגשוג חיידקים ופטריות באזור. זליגת רוק מצידי השפתיים מתרחשת בעיקר כאשר הפה "סגור מידי" עקב אובדן שיניים אחוריות וצניחת מישור סגר השיניים או עקב המצאות תותבות לקויות.
אבחון אנגולר כיליטיס נעשה באמצעות בדיקה קלינית של מומחה לרפואת הפה, והטיפול בבעיה נעשה באמצעות תכשירים נוגדי פטריות וחיידקים.
תגובה אלרגית
אלרגיה היא אחד המצבים הכרוניים השכיחים בעולם, וההערכה היא שכ- 10%-30% מהמבוגרים וכ-40% מהילדים סובלים מאלרגיות, כך עולה מסקירת ספרות שפורסמה בשנת 2018.
אנגיואדמה היא תגובה אלרגית שמתבטאת בנפיחות ובצקות ברירית החיצונית ו/או הפנימית של השפתיים ובאיברים נוספים. הגורם לאניוגאדמה הוא חשיפה לאלרגן (חומר שעלול לגרום לתגובה אלרגית) – החל מעקיצת חרק, מאכלים, חשיפה לאבק או לפריחת צמח מסוים ועוד.
ברוב המקרים, אנגיואדמה תחלוף מאליה תוך שעות עד ימים בודדים.
במקרים אחרים ייתכן שיהיה צורך בנטילת אנטי-היסטמין. במקרים קשים ניתן לטפל באנגיואדמה בסטרואידים.
גם הזרקת חומרי מילוי בטיפולים אסתטיים עלולים להוביל לתגובה אלרגית בשפתיים, שתתבטא בנפיחות ו/או כיבים. הטיפול במקרים אלו ייעשה באמצעות מתן אנטיביוטיקה וסטרואידים, לצד המסה של חומר המילוי באמצעות הזרקת חומר ייעודי להמסת חומצה היאלורונית.
מחלות מעי דלקתיות
OROFACIAL GRANULOMATOSIS היא מצב בו מופיעה נפיחות משמעותית ברירית החיצונית של השפתיים, לרוב כחלק ממחלת הקרוהן, וטרם התפרצותה. מחלה זו מאבחנים בעזרת בדיקות דם ובאמצעות ביופסיה. ניתן לטפל בבעיה באמצעות סטרואידים.
מחלות מעי נוספות כגון ציליאק עשויות לגרום לכיבים בריריות הפנימיות של השפתיים ומטפלים בהם מקומית בעזרת תכשירים הכוללים סטאורידים, או בתרופות בבליעה.
נגעים כתוצאה משימוש בתרופות
ישנן תרופות מסוימות, ביניהן תרופות לטיפול באקנה, שעלולות לגרום ליובש קיצוני ולנגעים בשפתיים – תופעות שחולפות מאליהן עם סיום הטיפול. תרופות אחרות, כדוגמת תרופות לטיפול ביתר לחץ דם, עלולות לגרום למגוון תופעות לוואי, וביניהן נפיחות בשפתיים. אם הופיעה נפיחות, יש להפסיק את התרופה ולהיוועץ ברופא המטפל לגבי אפשרות טיפול בתרופה אחרת. במידה והנפיחות בשפתיים לא חולפת לאחר הפסקת השימוש בתרופה, יש לטפל בה באמצעות אנטי-היסטמין או סטרואידים.
קרטואקנטומה
זהו כיב בולט ומודגש, מאוד לא אסתטי, המופיע בשפתיים החיצונית עקב חשיפה לשמש. נגע זה הנו גידול שפיר הדורש אבחנה לשלילת ממאירות והטיפול בו הינו הסרה כירורגית.
פצעים ברירית הפנימית של השפתיים
אפטה
אפטה הוא אחד הפצעים הנפוצים בשפתיים, והוא מופיע ככיב ברירית הפנימית של השפתיים, בריריות הלחיים ומתחת ללשון. אפטה נגרמת כתוצאה מתגובת יתר של מערכת החיסון, במסגרתה תאי מערכת החיסון תוקפים מרכיבים מסוימים בריריות הפה השפתיים. לא ידוע מה גורם לתגובה זו, אך ההשערה היא שיש קשר בין הופעת אפטה לבין אנמיה או חוסרים תזונתיים משמעותיים. בנוסף, לאפטה יש מרכיב תורשתי, ולכן הסיכוי של אדם לסבול מאפטות גדול יותר אם אחד מבני משפחתו הגרעינית סובל מהבעיה.
פפילומה
נגיף הפפילומה האנושי, המוכר גם כ- HPV, כולל מעל 200 סוגי נגיפים שונים (שרק חלקם תוקפים את בני האדם), ועלול לגרום לזיהום שיתבטא בנפיחות או בליטה בגודל של גרגר אפונה או פחות ברירית הפנימית של השפתיים, או בנגע "כרוביתי", כלומר נגע בולט ומחוספס. סקירה שפורסמה בשנת 2019 מצאה כי 7.7% מהאוכלוסייה בארה"ב סובלת מנגיף הפפילומה, על סוגיו השונים.
אבחון הנגע וסוג הנגיף נעשה באמצעות ביופסיה. חלק מסוגי הנגיף מסוכנים ולכן יש לטפל בהם. גם כאשר מדובר בנגיף שאינו מסוכן, חשוב להבין שהנגיף מדבק, ולכן ככלל ההמלצה היא לטפל בנגע. הטיפול כולל ברוב המקרים הסרה של הנגע, בהליך כירורגי. רוב זיהומי הפפילומה בפה יחלפו תוך שנה עד שנתיים, ורק אחוז קטן (0%-23%) מהם יחוו זיהום מתמשך.
מוקוסול
מוקוסל הוא נגע תגובתי שנוצר כתוצאה מחסימה של בלוטת רוק, בעיקר בשל טראומה. חסימת בלוטת הרוק גורמת לנפיחות מקומית, שמתגברת בזמן אכילה עקב רוק שמצטבר בצינורית בלוטת הרוק החסומה. נגע זה יכול להתפתח בריריות שונות בפה (ריריות בהן בלוטות רוק) אך נפוץ יחסית ברירית השפתיים הפנימיות בשל היותן מועדות לטראומת נשיכה. הנגע יתבטא כנפיחות רכה שמתגברת בעת אכילה או אפילו בריח או מחשבה על אוכל, הוא מתנקז ספונטנית (עקב קרע בצינורית הבלוטה) וחוזר חלילה. על פי סקירת ספרות שפורסמה בשנת 2015 , כ-0.4%-0.8% מהאוכלוסייה יסבלו מהבעיה, והיא נפוצה יותר בקרב צעירים בגילאי 10-30. אבחון הבעיה נעשה באמצעות בדיקה קלינית אצל מומחה לרפואת הפה, ובמקרים מסוימים ייתכן שיהיה גם צורך בביופסיה. הטיפול במוקסול נעשה באמצעות ניתוח להסרת בלוטת הרוק החסומה.
מחלות זיהומיות שונות
מחלות זיהומיות שונות עלולות לכלול כחלק מהתסמינים שלהן גם פצעים בריריות הפנימיות והחיצוניות של השפתיים. מבין המחלות לא השכיחות האלו ניתן למנות את השחפת, העגבת, הלישמניה ועוד. במחלות אלו הפצע ייראה לרוב כמו כיב גדול ונפוח, והטיפול בו ייעשה כחלק מהטיפול במחלה.
פיגמנטציות
שינויי צבע בשפתיים יכולים להיגרם עקב סיבות שונות ומגוונות כגון עקב חשיפה לשמש, עישון, מחלות רב מערכתיות שונות כגון מחלת אדיסון, ממאירויות, תופעות לוואי של תרופות ועוד. הטיפול משתנה בהתאם לגורם ולאבחנה.
לסיכום, ישנם מגוון רחב של סוגי פצעים בשפתיים, הנבדלים ביניהם במראה הפצע, בגורמים לו ובאופן הטיפול בו. ככלל, אם הנגע בשפתיים לא חולף לאחר שבועיים, חשוב מאוד להיבדק ע"י מומחה לרפואת הפה אשר יאבחן ויתאים את הטיפול המתאים.