טיפולי שיניים לחולי לב

מי הם המטופלים שאינם יכולים לקבל טיפול מרופא השיניים בתוך הקהילה? ומדוע?

מטופלים שסובלים מתפקוד לבבי ירוד אינם מתאימים לטיפול במרפאות קהילה ויש להפנותם למסגרת בית חולים. לדוגמא: מטופל שסובל מכאבים בחזה במנוחה או שמתקשה בפעולות יום יומיות כגון הליכה מתונה או עליית מדרגות של לפחות קומה אחת, קשיי נשימה בשינה במאוזן וצורך בשינה בחצי ישיבה, תוצאות ירודות במבחן מאמץ או בדיקות אקו לב המדגימה תפוקת לב נמוכה מ – 40% הנם סימנים למצב לבבי ירוד.

בעיה מסתמית כגון מומם מולד או מסתם מלאכותי דורשים נטילת אנטיביוטיקה מניעתית לפני טיפולי שיניים הכרוכים בדימום וזאת עקב חשש להתפתחות זיהומים במסתמי הלב מחיידקים שיעברו מחלל הפה למסתמי הלב דרך זרם הדם.

כיצד משפיע הטיפול התרופתי על חלל הפה?

הטיפול התרופתי של חולי הלב עשוי להשפיע על רקמות הפה, לדוגמא תרופות להפרעות קצב מסוג חוסמי סידן יכולים לגרום לגדילת יתר בחניכיים, ותרופות מקבוצות אחרות (ACE blockers/inhibitors) עשויות לגרום לנגעים לבנים אדומים (נגעים לכינואידים) בריריות הפה.

חולי לב לרוב מקבלים תרופות לדילול דם (כגון אספירין, פלויקס או ברילינטה) או תרופות נוגדות קרישיות דם (לדוגמא קומדין , אליקויסט או קסלרטו עקב פרפור עליות)  אשר עשויות לגרום לדמם בטיפולי שיניים.

בניית תוכנית טיפולית המתחשבת במצבו של המטופל

סוג הטיפול המתכונן וגישת המטופל כלפי טיפולי שיניים הנם גורמים חשובים נוספים אליהם יש להתייחס בעת תכנון הטיפול. לדוגמא: טיפול שורש בשן טוחנת אחורית אשר מצריך זמן רב יכול להיות מאתגר מאוד ומתיש למטופל ולכן יש לשקול לחלק את הטיפול לשתי פגישות, להשתדל לטפל בשעות הבוקר או הצהרים המוקדמים ולהשתדל להימנע מהשכבת כיסא הרופא למצב שכיבה.

חרדה דנטלית מגבירה את הסיכון להתפתחות או החמרת אירוע לבבי ולכן מצריכה התייחסות מתאימה כגון שימוש בגז צחוק להפחתת החרדה ו/או טיפול תרופתי כגון נטילת וליום או ואבן.

לסיכום, החולה הלבבי מציב אתגרים בטיפולי שיניים הן ברמת הערכת מצבו הלבבי והנפשי, התאמת תוכנית  הטיפול והתאמת מהלך הטיפול.